52 חנה הרצוג ועדי אפרתÈϘÂËÓ¯˘˙ הכניסו אותנו לאיזה אורווה . פחדנו, אולי זה פה הסוף שלנו, ורוצים להרוג אותנו ] . . . [ ואני זוכרת מהלילה הזה, כמה פעמים היכו אותנו מכות נוראות, צעקו להיכנס בדלת הזאת, היינו על יד הכפרים של הפולנים, והם שמרו שלא נברח, וצעקו עוד שהם צריכים לרכז אותנו . עוד פעם היינו יוצאים . אחר כך התעייפו . אני זוכרת עם דייזי מצאנו איזה אבן גדולה, התכסינו עם השמיכה, החזקנו יד ביד וכך עברנו עד הבוקר . ובבוקר עוד פעם היה צריך להתחיל ללכת . ) פרידה ( אריקה קוניוײַאמריליו ) 1999 ( אף היא מדגישה בסיפורה על המעבר מאושוויץ לראוונסבריק, את הסיוע ההדדי של משפחה וחברות יווניות : אמא תפסה אותי ביד והובילה אותי לתור לקבלת לחם ושמיכה . שם פגשנו עוד שלוש בנות מיוון . עמדנו בתור עם כל יתר האסירים והצטרפנו לחמישיות ] . . . [ בסביבות הצהריים יצאנו לדרך . קצין אס . אס . בכיר נתן את הוראותיו . אינני זוכרת מה הוא אמר ולא הבנתי את הכול . מה שאני זוכרת הוא שעלינו ללכת מהר, אחת קרובה לרעותה, כי מי שלא עמדה בקצב ונותרה מאחור נורתה במקום ] . . . [ אמא שלי אמרה לנו כל העת : לכו, לכו, אַל תישארו מאח...
אל הספר