על ספרה של אטינה גרוסמן, יהודים, גרמנים, ובעלות הברית. פגישות בגרמניה הכבושה

ילקוט מורשת אירית דובלון – קנבל 205 מושם דגש מיוחד על היבטים של מין ומגדר, מבססת גרוסמן על דו"חות, עדויות, זיכרונות, ועיתונות התקופה, ומשלבת גם קטעים מסיפור משפחתה שמוצאה בברלין . לפיכך הספר מהווה במידה רבה צומת בין ההיסטוריה והזיכרון הקולקטיבי לבין ההיסטוריה והזיכרון הפרטיים . הספר מתמקד בשני אתרים בגרמניה, שהייתה לאחר המלחמה שלא מרצונה המדינה המארחת של אלפים מקורבנותיה, ברלין הכבושה על ידי ארבעת המעצמות, ומחנות העקורים הגדולים בבוואריה בתוך השטח האמריקאי . גרוסמן מתארת כיצד "הפתרון הסופי" נעדר מן הדיון הציבורי והפרטי הגרמני מיד לאחר המלחמה . הדברים הגיעו לידי כך, דיווחה עיתונאית גרמניה, שכאשר עומתו גרמנים עם צילומי ערמות הגוויות ממחנה הריכוז דכאו ביוני ,1945 היו שטענו בעקשנות כי מדובר בנפגעי ההפצצות על העיר דרזדן ( עמ' 8 ) . העיתון Berliner Zeitung , שראה אור תחת פיקוח סובייטי, כתב אודות משפטי נירנברג כי משמיעת הנאשמים מתקבל הרושם שאסירי מחנות הריכוז ערכו את הסלקציות במו ידיהם, וציוו על עצמם להיכנס לתאי הגזים ( עמ' 38 - 39 ) . ההדחקה וההכחשה שימשו מפלט מן הצורך בהתמודדות עם הפשעים, א...  אל הספר