שיקום בסביבה עוינת: שארית הפליטה בסלובקיה אחרי מלחמת העולם השנייה

ילקוט מורשת שיקום בסביבה עוינת 53 המנהיגים הבכירים של המפלגה הקומוניסטית הסלובקית טען כי היהודים היו בלתי נאמנים עוד בתקופת המרד הסלובקי וכי גם עתה אינם נאמנים מבחינה לאומית ולא 16 אמינים מבחינה פוליטית . כמו כן טען כי הם רודפי בצע . טענות מסוג זה הופנו גם נגד ניצולי מחנות המוות ומחנות הריכוז . כמה אישים סלובקים בכירים אף הטיחו בפני היהודים, שהיותם ניצולי מחנות הריכוז, איננו מחייב בהכרח את השלטונות לספק להם רווחה כלכלית ו“קריירה פוליטית“ . הם טענו, שגם אצל אסירי המחנות לשעבר יש לערוך “בדיקה“ ולברר לאיזה לאום הם התפקדו לפני המלחמה ובאיזו שפה הם דיברו בבית, ולפי זה לקבוע אם הם נאמנים מבחינה לאומית – פוליטית . לפי אותו עקרון פעלו גם המוסדות בחלקים המערביים של המדינה, בצ‘כיה ובמורביה, שם התנהלה מערכה דומה לזו שבסלובקיה, שמטרתה 17 לשלול מהיהודים את הזכויות הבסיסיות ובמקרים אחדים אף לגרשם לגרמניה . לנאמנות פוליטית קבעו הרשויות אמת מידה משלהן — השתייכות לאומית . כתוצאה מכך, הוגדרו רוב התומכים והמעריצים של המשטר הפשיסטי – אנטישמי, הפרו – נאצי, שהשתייכו ללאום הסלובקי כ“נאמנים“, ואילו חלק מהיהוד...  אל הספר