156 גולי נאמן ערד ילקוט מורשת שהחלה בתקופת כהונתו של תיאודור רוזוולט, הרי שמייד לאחר המלחמה נעה המטוטלת חזרה ימינה . "אירופה נהרסה מהמלחמה", הבחין הליברל הפרוגרסיבי 4 לואיס ברנדייס, "ואנחנו — מספחיה" . אף על פי כן, רק מעטים הוטרדו מהבעיות הקשות שצפו על פני השטח, והתפתחו ככל שארצות הברית ביקשה למצות את המרב ממעמדה החדש כמעצמה עולמית בלתי מעורערת . באמריקה — מעל ומעבר לכל הבדל בין חדשים לוותיקים, בין נוצרים ליהודים, בין דמוקרטים לרפובליקנים, בין אידיאליסטים בנוסח וילסון למפוכחים — התמקדו כולם בהשגת חלקם בעוגת השפע שהבטיחה אמריקה שלאחר המלחמה . שקועים וממוקדים ברדיפה אחר עושר, האמריקנים גילו אדישות לנושאים פוליטיים מבית ומחוץ, וציפו שהשגשוג הכלכלי יביא לידי שוויון חברתי ופוליטי . בשנות העשרים, עם שלושה נשיאים רפובליקנים שהתמקדו בהגשמת ההבטחה הכלכלית הגדולה, רק מעטים נתנו את דעתם למרכיביה של העוגה וזאת, עד שהשפל הכלכלי הכה בחזקה . זמנים רעים מהווים, לעיתים קרובות, זרז לרגשות שבימים טובים מוסווים ביתר קלות . על כן, אין זה מפתיע, שבאמריקה, שהייתה חברה נוצרית מובהקת, האשמתם של היהודים בכל צרו...
אל הספר