בין עבר לעתיד: זיכרון השואה כטראומה קולקטיבית–תרבותית והנצחתו בעיני בני הדור השלישי בישראל

54 טל ליטבק – הירש ואלון לזר ילקוט מורשת 32 מהספרות המחקרית של זיכרונות קולקטיביים, מהווה מקור לפערים בין – דוריים . שעסקה בבני הדור השני, מסתמן דיוקן של דור בעל מאפיינים אחידים, שתפיסת השואה שלו עוצבה בידי מערכת החינוך באמצעות טקסים וסמלים . בני הדור הזה שותפים לתפיסת השואה כטראומה קולקטיבית שממנה נגזרים הציוויים של זכור 33 ושמור וכן הערכים שהודגשו במסר הציוני של השואה . גיוון הקולות שעלה במחקר זה, מלמד על חשיבות הזיכרון כגורם מתווך בין 34 כמו העדויות והמסמכים ההיסטוריים לבין השיח החברתי והפוליטי של ההווה . כן עולה ממנו, שבני הדור השלישי מעוניינים להמשיך ולהעביר לדורות הבאים את העדויות ששמעו מדור הניצולים, אך יעשו זאת תוך שילובן בפרשנויות משלהם . קולותיהם של בני הדור השלישי, מלמדים על הרצון לשלב בין התפיסות הקולקטיביות לאלו הייחודיות שאותן הם מבקשים לעצב על בסיס מה שרכשו במסגרת המשפחתית . קולות אלה עולים בקנה אחד עם אותה מגמה של המשכיות 35 המשכיות המתקיימת בין דור שבה דנו בר – און, צ'ייטין, ליטבק – הירש ובר – און, הניצולים לדור הנכדים, ואשר באה לביטוי בהעברת הסיפורים האישיים ששמעו הנכ...  אל הספר