חקר השואה — הצהרה אישית

ילקוט מורשת חקר השואה — הצהרה אישית 93 כך, אפשר להגדיר את השואה כמקרה הקיצוני ביותר של רצח עם הידוע לנו כיום — במילים אחרות, בעוד היא מהווה חלק מהתמונה הכללית של מקרי רצח עם, היא מכילה מרכיבים שאין להם תקדים, ומניתי כאן רק חלק ממרכיבים אלה . כאשר משתמשים במונח ‘ללא – תקדים', יש בכך רמז, כפי שאכן אני רומז, שהשואה היא תקדים שיתכן שיחזור — ובהיבטים מסוימים הוא אכן כבר חזר ( כך למשל, מבצעי רצח העם משבט ההוטו התכוונו להרוג כל אדם ברואנדה שהם הגדירו כטוטסי ) . אטען אם כן, שכאשר עוסקים ברצח עם, אי אפשר להימנע מלעסוק בשואה כמאורע פרדיגמאטי, קיצוני, שיתכן ומבשר מקרי רצח עם קיצוניים דומים בעתיד . זה בוודאי נכון כאשר רוצים לנסות ולמנוע, או לפחות להפחית, את סכנות רצח העם העתידיות . המקרה הקיצוני של השואה היא כמו חרב דמוקלס התלויה מעל לאנושות, ומי שמבקש לעסוק ברצח עם אינו יכול שלא להתחיל את המסע הזה עם השואה . יש זווית אירופאית ייחודית לעיסוק בשואה . היא קרתה בתוך חברה כביכול ליברלית, או שמרנית, או סוציאל – דמוקרטית, אך בכל מקרה דמוקרטית ומפותחת . הזוועה צמחה במדינה שפיתחה כמה מהרעיונות וההישגים המ...  אל הספר