ילקוט מורשת ניסיון ראשון להגיד 343 אחים ! מוטב ליפול בקרב בתוך הגטו מאשר להיות מובל כצאן – טיבחה לפונאר ! להווי ידוע : מצוי תוך חומות הגטו כוח יהודי מאורגן אשר יתקומם בנשק . הבו יד למרד ! אל תבואו במחבואים וב‘מלינות‘ . שכן סופכם ליפול כעכברים בידי המרצחים . יהודים ! צאו בהמוניכם לרחוב ! מי אשר נשק אין לו יאחז בקרדום, ואשר קרדום יחסר לו — יאחז במוט ברזל, במקל ! בעד אבותינו . בעד ילדינו הנרצחים . בעד פונאר . הכו במרצחים . בכל רחוב, בכל חצר . בכל חדר שבגטו ומחוצה לו . הרביצו בכלבים ! יהודים ! לנו אין מה לאבד . את חיינו נציל אך על ידי כך שנשמיד את המרצחים . תחי החרות ! תחי ההתקוממות בנשק ! מוות למרצחים ! מפקדת הארגון המאוחד של הפרטיזנים פ . פ . א . ( פארייניקטע פארטיזאנער ארגאניזאציע ) בגטו וילנה, 1 ספטמבר 1943 אני קורא בכרוז וכאז, כלפנים, מציף נחשול דם את עיניי . ולא משום כך ששלי הוא, הצו — צווי, הקול — קולי . ולא משום כך שזה עתה שלפתיו מתוך האפר של חיי . אלא שצורב בפנים המכאוב המאובן שהגיח באותם הימים . הדווי האילם החנוק שמן הסתם לא יבינו כבר אדם . לא יתפוס אותו בשלמותו . הבתים מתרוקנים ...
אל הספר