218 דניאל קארפי ילקוט מורשת שעשויה לצמוח מהטלת הגבלות בטחוניות או ‘צעדים גזעניים' גם כלפיהם, לא תהיה שווה, לדעת הדיפלומטים האיטלקיים, את "הנזק שייגרם מהכחדת קיבוץ זה שלנו" . נימוקים אלה ושכאלה, שפקידי השלטון האיטלקי, האזרחי והצבאי, נהגו להצדיק בהם את יחסם כלפי היהודים שבאיזור הכיבוש הגרמני ביוון, קרוב לוודאי היו כולם אמיתיים וכנים ; כמו שאין ספק שכוונתם של הדיפלומטים, שהעלו מפעם לפעם נימוקים אלה במגעיהם המייגעים עם עמיתיהם הגרמנים, היתה בראש ובראשונה לשמור על האינטרסים של ארצם . יחד עם זאת אין להתעלם מן ההיבט המיוחד של הבעיה, והוא שאינטרסים אלה שהדיפלומטים האיטלקים כל כך חרדו לשלומם, הועמדו בסכנה לא עקב צרכים צבאיים חיוניים או בשל מהלכי המלחמה באיזור, אלא בשל רצונם של הגרמנים לבצע בכל מחיר ובכל הארצות את מדיניות ההשמדה הכוללת של הקיבוצים היהודיים . זה היה הקרקע שעליו צמחה מלכתחילה המחלוקת בין שנ בעלי הברית, ועליו הוסיפה להתקיים, בלי אפשרות של פשרה עד ליציאתה של איטליה ממחנה ‘הציר' בספטמבר 1943 . ושתי סיבות לכך : משום ש'מדיניות הגזע' של הפאשיזם האיטלקי לא העלתה על דעתה פתרונות דוגמת אלה...
אל הספר