פרשת טוצ‘ין

134 שלום חולבסקי ילקוט מורשת אוקראינים בבתי היהודים, הוציאו את כל הגברים החוצה . ניתנה פקודה להקים שער בשביל חיילים אוקראינים שהתגייסו לעזרת הגרמנים . . . כל אחד מהם היה מצוייד באלה, הם צעקו אלינו : ‘סטאלין כבר איננו וגם אתם, יהודים, לא תהיו בקרוב‘ . . . חזרתי מהעבודה . על יד הבית עמדה עגלה . גוי אוקראיני, אנדריי דוביץ‘ מרחוב סינה, עבר מבית לבית, אסף את הרכוש והניחו בעגלתו . בנו, מיכלקה בן השבע עשרה ובתו בת השתים עשרה, ישבו בעגלה ושמרו על הרכוש . אנדריי זה הרביץ בכל אישה שנקרתה בדרכו . הוא עבר מבית לבית . באתי וראיתי את המחזה . דמי רתח בי . ניגשתי לעגלה, הורדתי חלק מהרתמה והתחלתי מרביץ באנדריי ובבנו . הם לא חיכו לתגובה כזו וברחו . השאירו את כל 3 השקים המלאים שהספיקו להעמיס על העגלה“ . "אחרי תקופה קצרה היה פוגרום בטוצ'ין . את הפוגרום אירגן דאמיאן ריצ'אק הצעיר . כמובן שגם פרוקוף דמיטרי ידע יפה על העומד להתרחש והיה בתוך העניינים . אותו לילה התפרצו הפורעים לביתו של סיומה ספוז'ניק . את אשתו, אניה, רצחו, ילדה הפעוט ששכב על ידה במיטה נשאר בחיים . מה עלה בגורלו של סיומה איני יודע . אני יודע שה...  אל הספר
מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'