12 יהודה באואר ילקוט מורשת הילקוט היה כתב העת הראשון בתקופתו בשפה העברית — קובץ המחקרים של יד ושם נתחדש רק אחרי 1963 — והיחיד לזמן מה . גם לא הייתה לו מקבילה בשפות אחרות . הוא ענה על צורך אמיתי, עם התפתחותו של המחקר והתיעוד על השואה, והפך גם לכתב עת מדעי, שכן המאמרים החלו לעבור ביקורת חיצונית לפני פרסומם . עם הזמן הוא גם הוכר ככזה, ובאוניברסיטאות נחשבו מאמרים שהתפרסמו בו למאמרים מדעיים לכל דבר . עם הזמן השתפרה גם הצורה החיצונית . היינו שלושה שהיו חתומים על החוברת הראשונה, אך הצטרפו אלינו חברים נוספים, ויש לציין במיוחד את רוז‘קה קורצ‘אק, פרטיזנית ולוחמת ואשת ספר, שברבות הימים הייתה הרוח החיה במערכת, ריכזה אותה, והקדישה את מיטב כוחותיה לעבודה זו . היו גם אחרים, ואינני רוצה למנות את כל שמותיהם, לבד משמו של שלום חולבסקי שנפטר לא מזמן, בשיבה טובה, והוא מחולל מרכזי של המרד היהודי הראשון, בנייסווייז‘, בקיץ 1942 . צריך לומר שהנהגת הקיבוץ הארצי שבצורה כזאת או אחרת מימנה את הילקוט, לא הייתה מאושרת ביותר מהאקדמיזציה של הילקוט, אולם ייאמר לזכותה שאחרי לבטים והיסוסים היא קיבלה את הדין . ברבות הימים...
אל הספר