“עקבותיה לא נשארו“ יהודה באואר, מות העיירה, תרגום מאנגלית: עטליה זילבר, (ירושלים, יד ושם, 2011)

ילקוט מורשת יהודה באואר, מות העיירה 169 והנה בשנים האחרונות עשה באואר מהפך רב – משמעות בעבודתו האקדמית . הוא חזר אל החיים היהודיים של טרם שואה . לא אל הערים הגדולות השוקקות חיים יהודיים תרבותיים, פוליטיים ודתיים שמאות אלפי יהודים לוקחים בהם חלק . גם לא למרכז ומערב אירופה — שם ניסו היהודים להשתלב ולהתערות בחיים האזרחיים והלאומיים של המדינות בהן ישבו . יהודה באואר חזר אל העיירות הקטנות במזרח פולין, בביילורוסיה ובאוקראינה, אל ה‘שטעטל‘, והוא מלווה אותה אל בורות ההריגה, אל חיסולן המוחלט, אל אובדנן . זהו סיפורו של הספר שלפנינו — מות העיירה . אחת העיירות המתוארות בספר זה היא העיירה סרני ) Sarny ( , בפלך ווהלין שבביילורוסיה . זוהי העיירה שבה נולדה אמי, זוהי העיירה שבה חיו ונרצחו סבי וסבתי ושלושה מילדיהם . לא נותר מהם דבר, זולת זוג פמוטים שאמי קיבלה מאמה עם עלותה ארצה וגלויה אחרונה שנשלחה מסרני ב – 1941 . 6 . ,15 כשבוע לפני שאיינזצגרופן — עוצבות המבצע של הס“ס — נכנסו לשטחי בריה“מ ובהם סרני . כל מה שידענו על גורלה של המשפחה הגיע מספר הזיכרון שפורסם על – ידי יוצאי סרני והסביבה . גם בני משפחה ששרד...  אל הספר
מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'