ביקורת על הספר בעריכתם של דליה עופר, פרנסואה אוזן וג‘ודי תידור באומל–שוורץ

ילקוט מורשת על הספר בעריכת דליה עופר 417 ספר זה, רובו ככולו, נכתב על ידי היסטוריונים, ולא במקרה . כל מי שמצוי בתחום רואה כי תהום פעורה בין הכתיבה של אנשי בריאות הנפש על ניצולים לבין המחקר החדש של ההיסטוריונים על הניצולים . בעוד שאצל הראשונים ההתמקדות היא בטראומה ובהשלכותיה הקשות, הרי שההיסטוריונים הפועלים כיום מתמקדים דווקא בעוצמות האישיות והקבוצתיות של ציבור הניצולים ודווקא בפעילותם האקטיבית בתחומים שונים . הפער בולט במיוחד בישראל שבה מתנגשים המחקרים החדשים של : חנה יבלונקה, שרון גבע, כותב שורות אלו ואחרים, המדגישים את היוזמה ) agency ( של הניצולים, את תרומתם לבניית המדינה ובה בעת לשמירת זיכרון השואה . המחקרים משקפים את יחס ההערכה שזכו לו הניצולים בעיתונות בת התקופה ובקרב קובעי דעת קהל ומשווים אותו עם הכתיבה הפסיכולוגית על הניצולים, הממשיכה לדבר במושגי שנות השבעים על השתקה, הדחקה וקרבנות שנייה . המאמרים בספר : · זאב מנקוביץ מביא מבט על תופעת התארגנותם של היהודים הניצולים לאחר השואה — "שארית הפליטה" . הוא טוען כי "אנשי שארית הפליטה חיו בין שני קטבים — תלות בלתי נמנעת באחרים מחד ומאידך ...  אל הספר