ילקוט מורשת הכתיבה והחיים : על יומניה של חייקה קלינגר 163 המתים שלו . אך הדחף לכתוב קיבל תפנית בלתי צפויה בשל : פגישה עם אישה, צעירה בשר – ודם שהקרינה חום אל גופי דרך המעילים [ . . . ] כעבור שעות אחדות ידענו שאנו שייכים זה לזה, לא לפגישה אחת, אלא לחיים תמימים, כפי שאכן קרה . בתוך שעות ספורות חשתי שנולדתי מחדש ונגדשתי בכוחות רעננים, שרוחצתי ונרפאתי מחולי מתמשך, ושאני מוכן סופסוף להיכנס לחיים בחדווה ובמרץ ; ובה בעת נרפא לפתע גם העולם סביבי, וגורש דיבוק שמה ופניה של אישה שירדה עמי שאולה ולא חזרה . עצם כתיבתי הפכה להרפתקה שונה, לא עוד דרך הייסורים של חולה השב לאיתנו, לא עוד 3 חיזור אחרי רחמים פנים אוהדות, אלא בניה מוארת, לא גלמודה . " השחרור, אצל לוי, לא נבע ישירות מעצם מעשה הכתיבה עצמו, אלא דווקא מתוך חווית חיים חיצונית . אך דווקא לכן הוא כה היטיב להצביע על שני הקטבים שבמעשה הכתיבה על השואה : הכתיבה כתהליך מייסר של חזרה אל העבר, אל עולם המתים ממנו נמלט, מול הכתיבה כתהליך של שחרור ובנייה מחודשת בעולם החיים העכשווי . הדחף המייסר לכתוב ובדידותו של הכותב הסגור בעולמו, לא נולדו כמובן עם ספרות ...
אל הספר