תנועות הנוער הציוניות ושאלת המנהיגות היהודית בשואה סקירת מחקר והצעה לנקודת מבט שונה

98 נעימה ברזל ילקוט מורשת 31 ובעצם שני תיאורים שנמסרו על ידי יצחק צוקרמן ( אנטק ) מראשי תנועת דרור . במהלכו של השבוע האחרון הנורא של האקציה הסופית שנודע בשם “הדוד“, הוצאו להורג יוסף קפלן ויהודה אנגלמן . אירועים אלו ועוד קודם לכן ב – 3 בספטמבר, מעצרו של קפלן, רציחתו של שמואל ברסלב ותפיסתה של רגינה שנידרמן שניסתה להעביר את מעט הנשק והרימונים שהיה בידיהם למקום בטוח, קירבו אותם איש 32 מאוחר יותר, אל רעהו יותר מאי פעם . העיד אנטק : “היינו משפחת אבלים אחת“ . באותו לילה של ה – 12 בספטמבר לאחר שנותרו בחדר רק המבוגרים יותר, התקיים הדיון המכריע . אריה וילנר מהשומר הצעיר וצביה לובטקין מדרור הובילו את קו השיחה . הם טענו בלהט שהמחתרת איחרה את המועד, העם נספה בהמוניו, הכבוד רמוס, המחתרת לא הצליחה לזכות באמונם של ההמונים, נשק אין להם, וסביר גם שלא יהיה . נוכח כל אלו הרי “אין ( להם ) כוח להתחיל מחדש“ . על כן, כך אמרו : “הבה נצא למן יום המחרת לרחובות . נשרוף את הגטו ונתנפל על הגרמנים . אנחנו נישמד . דין הוא שנישמד . אך הכבוד יינצל . ימים יבואו ויזכירו : קם לו נוער לעם 33 זה חסר ישע והוא הציל את הכבוד כ...  אל הספר