ילקוט מורשת קורבנות, לוחמים ושורדים 65 של התפוצות לא היה קביל בעיני רבים מן המנהיגים הציונים ביישוב . הציונות הגדירה את עצמה כניגוד לפסיביות הגלותית : אין לחכות עוד בסבלנות לבואו של משיח אלוהי שיגאל את עם ישראל וישיבו לארץ ישראל . בשנים האחרונות של מלחמת העולם השנייה ובשנים שלאחר קום מדינת ישראל הוצגו היהודים תחת השלטון הנאצי באירופה כקורבנות, כקדושים, כגיבורים, כלוחמים וכשארית הפלֵטה, ונבחנו בהשוואה ובניגוד לדימוייה של התרבות ההיסטורית הציונית . לאחר מכן החל תהליך של שינוי המטא – נרטיב הציוני והתאמתו לכך שיוכל להתמודד עם אירועים שטרם נמצא עבורם הסבר משכנע ומתקבל על הדעת . התאמה זו התפתחה ומתפתחת, ולא ניתן לומר שהגיעה לכלל השלמה, תוך דיאלוג מתמשך בין היהודים בארץ ישראל לבין אירועי השואה . I פרשנות מקובלת בגישה הציונית של שלילת הגולה טענה שהיהודים חיו כמיעוט בכל 3 מקום . החופש נשלל מהם, והם היו מוגבלים מבחינה חברתית, פוליטית ותרבותית . הם מיקדו את המרץ ואת היצירתיות שלהם בעולמם החברתי, הכלכלי והתרבותי הפנימי, וסיפקו את דרישותיהם של החוגים הלא – יהודיים שחיו בהם . פרשנות זו של ההיסטוריה ...
אל הספר