ילקוט מורשת גירוש יהודי ורשה משווייץ לגנרלגוברנמן 53 ראשית, הדרכונים . קבלת דרכון הייתה מסובכת יותר מחציית ים סוף, אך היו כמה פולנים שעבדו בעבר כפקידים והכירו את ההרגלים ואת כל הסודות של מושל המחוז ( הסטרוסטה ) . . . בימי המהומה נותרו כמה טפסים ריקים של דרכונים וחותמת של המחלקה . היתרון הייחודי לטופס ריק היה האפשרות למלא בו ככל העולה על הדעת . וכך הם פעלו : הפקיד כותב את הפרטים ומחתים את הטופס באמצעות החותמת שהייתה בשימוש לפני המלחמה . . . החותמת השנייה היא של המדינה שאליה מעוניין היה אותו יהודי להגר . הוויזה הייתה יקרה מאוד . הקונסולים היו מפונקים והעדיפו כסף “קשה“, כמו דולר או פאונד, אשר ניתן להחליפו מיד . לאחר התמודדות מוצלחת עם שני המכשולים הראשונים באמצעות כסף, עמד בפני מגיש הבקשה מכשול שלישי : הגסטפו, שצריך היה לפנות אליו לשם קבלת אישור יציאה מהמדינה . המהגר יכול היה להשיג אישור כזה אם היה בידו דרכון תקף עם ויזה, שהונפקה על ידי מדינה אשר לא היה לממשלה הנאצית חשש שאותו מהגר ישוב ממנה . ואז, “על פי לשון החוק“, היה על המהגר לרוקן את קופתו, את כיסיו, את ארנקו וכל פינה חבויה שבה שמר א...
אל הספר