334 ז‘אן ז‘אק שוּרֶק ילקוט מורשת ושהיה לב לבה של התנועה הרוויזיוניסטית, לחמו פולנים לצדם של לוחמי האצ“י . לדבריו, נוכחותם של שני דגלים, היהודי והפולני, בגטו בזמן הקרבות, יש בה כדי להצביע בצורה נחרצת על הסולידריות בין הפולנים ליהודים . גם אם דעתנו אינה נוחה מחיבורו של אפפלבאום שחוסר המקצועיות ומיעוט המקורות שבו מזדקרים לעין, יש לומר שהוא העמיד בצורה חדה ביותר את השאלות שעליהן עונים ליביונקה וּוַיינבאום . בעקבותיו של אפפלבאום נרתם גם משה ארנס, שר הביטחון לשעבר בממשלת שמיר, למאמץ לאשש את התזה שלפיה מילאו הרוויזיוניסטים תפקיד מרכזי במרד . הוא עשה זאת במאמרים שפרסם בכתבי עת חשובים, כמו קובץ יד ושם, Holocaust and Genocide Studies ואחרים . בשכתוב ההיסטוריה ישנו אפוא ממד פוליטי ברור . ליביונקה וּוַיינבאום מפנים את קוראיהם לדבריו של ההיסטוריון הישראלי רוני שטאובר שלפיהם בשנות החמישים, בשל העדר מקורות על הלוחמים בגטו ורשה, שׂמה תנועת החרות ( מפלגתו של בגין ) 2 וכך הם כותבים : “בראשית שנות את הדגש על גיבורי האצ“ל שלחמו בבריטים . השישים, כאשר בגין ויתר מנהיגיה של מפלגה זו נוכחו לדעת סופית כי תנועת...
אל הספר