144 דליה עופר ילקוט מורשת 2 לגישתו אני מוסיפה את הממד מתעצב הזיכרון בתקופות שונות בצורות שונות . התרבותי שעליו עמד בהרחבה אלון קונפינו, ומבקשת להציג את הרב – שיח שמתרחש בין גורמים שונים בחברה ובכללם פרטים הכותבים ומספרים את סיפורם, לבין סוכני זיכרון שונים . יש לזכור את חשיבותו של הצו "זכור" במסורת היהודית, שעליו עמד חיים יוסף ירושלמי בספרו, ולקשר את ה"זכור" כצו מסורתי עם תהליכי החילון 3 שעברה החברה היישובית והישראלית ביחס לדפוסי הזיכרון . אני מבקשת להוסיף עוד מושג שאותו פירש במאמרו עמוס פונקנשטיין, "זיכרון קיבוצי ותודעה היסטורית", ובו הוא מאתגר את הדיון על הזיכרון והכתיבה ההיסטורית באמצעות התודעה ההיסטורית בקרב היהודים . הוא מדגיש את חשיבותה של התודעה ההיסטורית בתקופות שונות ובכללן בתקופה המודרנית, שנשענת על מסורות היסטוריות של זיכרון ודפוסי זכירה, ובאה לשמר את מהותה הייחודית של הקבוצה ההיסטורית והקבוצה הזוכרת . תודעה היסטורית זו מלווה את האירועים 4 ההיסטוריים, היא חלק מהם ומשפיעה עליהם וכן על הזיכרון הקיבוצי . בצד הזיכרון המתגבש ניצבים גם מרכיבים ותכנים שונים לא פחות משמעותיים של השכח...
אל הספר