דפים 268 | 77 רקע תאורטי החברה הבדואית בנגב האוכלוסייה הבדואית בנגב היא מוסלמית מסורתית ומהווה חלק מהמיעוט הערבי בישראל . בעת הקמת המדינה ב - 1948 מנתה אוכלוסייה זו כ - 12,000 בני אדם, ואילו ב - 2020 היא מנתה 278,616 בני אדם . מאז סוף שנות השישים של המאה ה - 20 הממסד יוזם בחברה זו תהליך של עיור . כיום 110,000 מהבדואים מתגוררים בשבעה יישובים מוכָּרים ( כסייפה, לקיה, חורה, רהט, שגב שלום, ערערה בנגב ותל שבע ) ; כ - 41,000 במועצות האזוריות אל - קסום ונווה מדבר ; וכ - 120,000 בכפרים בלתי מוכָּרים – יישובים שהמדינה אינה מכירה בהם ( בגלל סכסוך על זכויות קניין בקרקעות שבאזור הסייג, שטח בנגב אשר נמצא בין היישובים באר שבע, ערד, דימונה וירוחם ) ומסרבת לחברם לתשתיות . לסכסוך בין הבדואים למדינה יש השלכות כלכליות, משפטיות ופוליטיות חמורות, ואלו מותירות את הבדואים במצב של "שוליוּת כפולה" – גאוגרפית ואתנית – במדינה היהודית האתנוקרטית ( יפתחאל, ,2021 עמ' 288 - 312 ) . מדיניות זו היא הסיבה לתנאי מחיה ירודים ולהיעדר תשתיות ראויות בכפרים הלא - מוכָּרים ( 2017 Nasasra, ) . השינוי הכפוי מחברה נוודית לחברה ה...
אל הספר