דפים 114 | 77 שורכת את רגליה הנעולות בקבקבי עץ, נעזרת במקל, וזה בקושי רב . המעיל שעליה היה קצת קרוע, מחוזק בסיכות בטחון . ראשה היה עטוף במטפחת שעמדה להגן עליה מפני הרוח העזה . הדרך הייתה חלקה מאד . ירד שלג וגם גשם וכאשר הבטתי עליה ידעתי שהיא תמעד . . . ניגשתי אליה ושאלתי אם אני יכולה לעזור . . . היא שמחה מאד ושתינו עלינו במדרגות עץ ( שבורות ) לתוך חדרה העלוב . החדר היה קטן מאד . החלון היחיד היה מכוסה בעיתון, במקום שמשה . שרר בו קור עז . בפינה עמד דלי מלא הפרשות ( כנראה שלא היה לה כוח להורידו לבית השימוש הציבורי ) . ליד הקיר עמדה מיטת ברזל צרה ועליה מספר פריטי לבוש עלובים, ששימשו אותה, כנראה, לכיסוי בלילות הקרים . היא הציעה לי לשבת ואני ישבתי על קצה המיטה הזאת . . . ואז ראיתי את הקיר ממול – הוא היה כולו מכוסה ספרים, לרוב ספרים בשפה העברית . הסתבר שהגברת פיינשטיין הייתה בלודז' גננת ויתכן גם מורה לעברית . החלטתי במהירות . הצעתי לה שנעשה עיסקה : אני אביא אותה בכל יום לביתה מבית המלאכה ( וגם אטפל בדלי ההפרשות ) ובתמורה היא תלמד אותי עברית . הייתי חברת 3 גורדוניה ובכל מאודי רציתי להגיע ארצה ...
אל הספר