12 | ההמצאה האחרונה היטלטלנו בין תקווה לייאוש . ואז הגיעה שיחת הטלפון שהודיעה לנו שדודו נפטר . אני זוכר בבהירות את הכאב החד שחשתי ברגע שבו שמעתי את הבשורה . איך יכול להיות שמישהו אהוב כל כך, שרק לפני רגע צחק, דיבר, נגע – פשוט איננו ? איך אדם יכול להיעלם כך פתאום, בלי אזהרה, בלי הזדמנות להיפרד ? יותר מכול, בער בי כעס על המוות המיותר, חסר ההיגיון הזה . כעס חסר אונים של ילד שאינו מוכן להשלים עם המחשבה שהעולם עדיין לא מצא דרך למנוע אסונות כאלה . איך ייתכן שכל האנשים החכמים בעולם לא הצליחו לשים סוף לתאונות הדרכים ? לרפא את כל המחלות ? להציל אותנו כשאנחנו זקוקים לעזרה ? באותו רגע של צער ותסכול, נולדה בי האמונה בכוחה של הטכנולוגיה . הייתי בוגר מספיק כדי להבין שטכנולוגיה אינה פתרון קסם לכל בעיות העולם, אבל הייתי משוכנע שהיא מסוגלת לפתור רבות מהן . האמנתי שטכנולוגיה יכולה וצריכה להפוך את העולם למקום בטוח יותר . טוב יותר . חלמתי על עתיד שבו טרגדיות מיותרות כמו זו שגבתה את חייו של דודו יהפכו לנדירות, אולי אפילו בלתי אפשריות . לא ידעתי זאת אז, אבל בעצם ייחלתי למהפכת הבינה המלאכותית . שיעור באינטלי...
אל הספר