452 | רבקה דונר 1 מרגרטֶה פון צאן-הרנק היא סטודנטית צעירה לרפואה באוניברסיטת ברלין . יום אחד מזמן אותה אחד המרצים לשיחה בחדרו . מדוע, אין לה מושג . היא רגילה לראות את ד"ר הרמן שטיבֶה, ראש המחלקה לאנטומיה, באולם ההרצאות . ד"ר שטיבה נודע בהרצאות המוקפדות שהוא נושא בהתלהבות דרמטית . הוא לבוש בגלימה שחורה ותפוחת שרוולים, דמותו מקרינה סמכות, והוא מדבר בביטחון ובהרחבה על נושאים דוגמת תפקיד בלוטות יותרת הכיליה במערכת האנדוקרינית של האדם . ד"ר שטיבה משתמש במידה שווה בשתי ידיו ומדי פעם קוטע את הרצאותיו בשרטוטים על הלוח, ושתי ידיו המאובקות מהגיר מתוות ברוב רושם את תאי האפיתל בזקיק השחלה . הוא מרשים אפילו עכשיו, כשהוא יושב מעבר לשולחן כתיבה כבד, ומאחוריו קיר של ספרי רפואה . הוא מצביע על כיסא ומורה למרגרטה לשבת . היא מתיישבת במבוכה . אחייניתו של ארוויד לא תמיד עושה כפי שהיא מצטווה . כשמרגרטה צאן-הרנק היתה ילדה, לימדו אותה "שכדאי למרוד" . בני משפחתה שימשו בעצמם דוגמה בולטת לחשיבות של התרסה נגד דוגמות ונגד נורמות חברתיות מאובנות . סבה, אדולף פון הרנק, צבר לא פחות מבקרים ממעריצים בכנסייה הלותרנית עקב...
אל הספר