312 | רבקה דונר 1 דון מבלה את מרבית הקיץ של 1939 בעיר גרמנית סמוכה לגבול פולין עם משפחה בשם ציצֶוויץ, שיש לה שם טירה . אחד הילדים, דון הדביק לו את הכינוי בּוּבּי, לוקח אותו לירות בדרורים, וכמעט כל יום הוא הולך לשחות באגם . הוא צף בעזרת גלגל גומי . כשהוא שרוע בנוחות במרכז הגלגל, בועט ומתיז, עגורים שומרים על מרחק ממנו ונראים כמו כתמים לבנים על המים . הוא אוהב לראות את העגורים שוחים בשורה, לאט ובשלווה, מעין מצעד רחוק . הוא אוהב גם לרדוף אחריהם . פעם, בזמן שמשפחת ציצוויץ ודון שטים בסירת מנוע, הם רודפים באגם אחרי ארבעה עגורים . מטח הנוצות הלבנות מסחרר אותו . משפחת ציצוויץ מאכילה אותו בלובסטרים . גם בגלידה — דון מסוגל לזלול ארבע מנות בכל פעם . יום אחד דון שוחה בים הבלטי הקר והמרהיב — אוסטזֶה, בני משפחת ציצוויץ קוראים לים — ומפתיע את עצמו : הוא יכול לשחות בכוחות עצמו, בלי הגלגל . הטירה, ביתה של משפחת ציצוויץ, קרה וענקית . יש בה אינספור מסדרונות בפנים ואינספור ערוגות של ירקות בשטח הסובב אותה, אבל יותר מכול דון מתרשם מהדבורים . דון אוהב להתעורר לפני עלות השחר ולרוץ החוצה כדי לראות איכר האמריקאי...
אל הספר