44 | רבקה דונר מרופטים . שולחן עגול כבד, שני כיסאות יציבים . לוחות הרצפה שחוקים, פה ושם יש בהם שקערוריות, והם חורקים תחת רגליה של מילדרד כשהיא פוסעת אל פינת החדר, שבה ניצבת אח עשויה מקרמיקה לבנה, מצוידת בצינור עבה שמגיע לתקרה . לפעמים יש פחמים, לפעמים אין . אולי היום יש . מילדרד מלבה את הגחלים במוט ברזל עד שעולים מהן ניצוצות חדשים . המים בקומקום שהיא מניחה על האח יספיקו לשני ספלי קפה, אחד לה, אחד לאַרוויד . היא עושה כן מכוח ההרגל, כי היא לבד, אם כי לא להרבה זמן . ארוויד יחזור בקרוב מהנסיעה לרוסיה, לפני יום הולדתה . ימלאו לה שלושים — יכול להיות ? — בעוד קצת יותר משבועיים . ארוחת הבוקר פשוטה, בדרך כלל פרוסת לחם מרוחה במה שיש — ריבה, חמאה, חרדל, היא אינה מהבררניות . באמצע השולחן היא אוהבת לשים פרח או שניים בכוס מים . צבעונים באביב, לילך בקיץ, אזליאה בסתיו, יערה בחורף . לפעמים הפרחים הם מהסטודנטים שלה . לפעמים הם מארוויד . ארוויד רומנטיקן . זה צד שלו שאחרים אינם רואים . אחרים רואים אדם שמרכיב משקפיים עגולים וינשופיים וכמעט אינו יוצא מהבית בלי עניבה . ( מאחורי דלתיים סגורות הוא תולש אותה בש...
אל הספר