30 | רבקה דונר עבר היא רואה אנשים, צעירים וזקנים, עשירים ועניים . בעיקר עניים . פושטים יד, ישנים, מתקוטטים, מוכרים שרוכי נעליים, קרעי עיתונים, מעבירים ביניהם בדלי סיגריות שחילצו מביבים . שנתיים לפני כן היא החלה להורות באוניברסיטת ברלין קורס בשם "תולדות הספרות האמריקאית" . אפשר שראש החוג ציפה ממנה ללמד על סופרים מהמאה הקודמת — הרמן מלוויל או נתניאל הותורן או ג'יימס פנימור קופר — אבל מילדרד אינה מעוניינת לדון בספרים על מלחים, על נואפות ועל החלוצים בספָר . היא רוצה לדבר על ספרים שכתבו אנשים שחיים עכשיו, בעיקר אלה שכותבים על מהותו של העוני . כשהיא עומדת מול כיתה מלאה בסטודנטים גרמנים לתואר ראשון, היא רוצה להעמיק את הבנתם על המקופחים, בתקופה שבה רבים מאוד בארצם לכודים במאבק היומיומי להרוויח את לחמם . וכך, במשך ארבעה סמסטרים היא הרצתה על אמריקאים שהם חקלאים ופועלים בבתי חרושת ועל מהגרים, על ויליאם פוקנר ועל ג'ון דוס פָּסוס ועל תיאודור דרייזר . היא אינה מסתירה את דעותיה הפוליטיות . הרצאותיה זורמות מהרומנים האמריקאיים אל העוני הרווח בגרמניה ואל העלייה המדאיגה של המפלגה הנאצית . "תקופה אפלה עוב...
אל הספר