22 | רבקה דונר שלג . פחד . אור . בוקר אחד בדצמבר 1939 מתפרץ ילד בן אחת-עשרה החוצה מבעד לדלת הקמורה בכניסה לבניין דירות בברלין . הוא שואל את עצמו אם ייתפס . על גבו הוא נושא תרמיל כחול . לפניו משתרעים מרחביו של פארק שֶנֶבֶּרג המכוסים במעטה של לובן . הוא רועד . הוא לבוש במעיל צמר וחובש כובע שחור . הכובע משווה לו מראה של ילד גרמני . ארבעה צעדים, והוא יורד במדרגות, עוד ארבעה צעדים והוא חוצה את הכביש . פניו של הילד מועדות אל תחנת הרכבת התחתית . לפניו נסיעה לא ארוכה . עשר דקות עד נולֶנדורף-פְּלַץ והליכה קצרה ברגל עד ווֹיְרש-שטרסה 16 . אביו הראה לו את הדרך . אביו אמר לו : שים לב . וגם : אל תדבר עם אף אחד . הילד רואה גבר גבה קומה, עטור שפם מסולסל, אישה חובשת כובע פרווה, שני ילדים עם כפפות אדומות, וילדה מרימה את רגלה גבוה באוויר בצעידה פרוסית . חג המולד ממשמש ובא . רוכלים עומדים על המדרכות מאחורי עגלות ומצלצלים בפעמונים . באחת העגלות, ערמונים חרוכים . באחרת, כרובים כמושים . עוד עגלה עם כלי חרס . ועוד אחת עם גדודים של חיילי מרציפן . באיזשהו מקום בניינים עולים בלהבות, פצצות מתפוצצות . הילד יודע שה...
אל הספר