מ ע ל ה ה ת כ ת ש ו ת 95 והאמיצים של חמלה אנושית, הפורצים את הקרום הקר של השנאה המכסה את אירופה . כמו שאנו שמחים בימי מארס הקרים לראות את הפרחים הראשונים מגיחים מן האדמה . הם מראים כי חום החיים עודו חבוי מתחת לפני השטח וכי במהרה שוב יעלה ויתפרץ" . בלא חת הוא ממשיך, "לגלות מתחת להריסות את הלבבות שנשארו נאמנים לאידיאל הישן של אחוות האדם . איזו שמחה עצובה היא לבוא לעזרתם" . למען הנחמה הזאת, למען התקווה הזאת, מעניק רולן משמעות חדשה אף למלחמה ששנא ופחד ממנה מילדותו : "למלחמה אנו חבים טובה אחת, מרה וכואבת — היא קירבה זה לזה את כל אלה שבכל העמים סירבו להשתתף בשנאה . היא חישלה את כוחם, השרתה עליהם רצון בלתי נלאה . טועים אלה הסבורים כי רעיון אחוות האדם נחנק . אף לא לשעה אחת אני מפקפק באחדותה העתידה של אחוות אירופה . היא תתממש . המלחמה אינה אלא טבילת הדם שלה" . כך מבקש השומרוני הטוב, מרפא הנפשות, להביא למיואשים את התקווה שהיא לחם החיים . ייתכן שדבריו נושאים ביטחון העולה על אמונתו הפנימית, אך רק מי שידע את כמיהתם העצומה של אותם אלפים הכלואים בארצותיהם, ננעלים בכלוב הצנזורה, יבין את ערכם של כתבי ה...
אל הספר