ר ו מ ן ר ו ל ן 68 את חותמו בפועלו האיתן וברוחו החדשנית . פעמים רבות שמעתי אותו — בבית הנבחרים, בקונגרסים הסוציאליסטיים, באספות להגנת עמים מדוכאים ; ואף היה לי את הכבוד להציג את "דנטון" 66 שלי בפני הקהל הפריזאי . אני רואה בעיני רוחי את פניו הגדולות, השלוות והשמחות של עוג עבדקן טוב לב ; את עיניו הקטנות, החיות והצוחקות, שמבטן הצלול ידע לעקוב בה בעת אחר מעוף המחשבות ולהתבונן בבני האדם . אני רואה אותו על הבימה, פוסע הלוך ושוב, ידיו שלובות מאחוריו, בצעדים כבדים כשל דוב, ופונה לפתע אל ההמון כדי להשליך לעברו, בקולו המונוטוני והנחוש, שנשמע כחצוצרה צורמת, מילים כבושות היטב שהלכו ופגעו עד למקומות הגבוהים ביותר של האמפיתיאטראות הענקיים, נגעו בלב, והקפיצו בכל האולם את נשמתו של קהל גדול, מאוחד באותה התרגשות . ומה יפה היה לחזות לעיתים בהמונים הפרולטרים הללו, הנישאים אל על בידי החלומות הגדולים שז'ורס העלה מאופקים רחוקים, כשהם לוגמים מקולו של הנואם את מחשבת יוון ! מכל מתנות האל של האיש הזה, העיקרית הייתה היותו בראש ובראשונה אדם — לא איש מקצוע, לא בן מעמד, מפלגה או רעיון אלא אדם שלם, הרמוני וחופשי . דב...
אל הספר