"גם אנחנו עצמנו כנופיה של רוצחים"

[ ענת רנן ] [ 30 ] מעניקה לסובייקט שם, זהות ומקום בסדר הסמלי, ומאפשרת למשמעות להתקיים . במקרה של שני גיבורי הסיפורים שלפנינו אפשר לומר כי הם לא "כבשו" את הסדר הסמלי — ושניהם — במילותיו של לאקאן — סובלים מהפרעה בחיבור האינטימי ביותר של תחושת החיים שלהם . 31 כניסה לסדר הסמלי כרוכה באובדן, וכפועל יוצא מכך, האפשרות להעניק משמעות תלויה בראש ובראשונה בהסכמה לאבד . אי-היכולת לאבד משותפת לאנרי ון בלארנברג אצל פרוסט, ולז'ורז' לואי אצל מופסאן . הראשון, שאביו מת, כותב : "בקרוב אשוב לפריז, ואם אצליח בפרק זמן קצר לגבור על הצורך להתבודד — שגרם לי עד כה מותו של מי שהיה לי למרכז כל העניין בחיי, ומקור לחדוות חיי . . . " וגם : "אומר לך שגם לי קשה, פיזית ונפשית, להתעשת אחרי הזעזוע שגרם לי מותו של אבי . . . " והשני, לאחר שנתבדתה תקוותו לזכות בהורים, אומר : "באותו רגע נראה לי שהתייתמתי, שננטשתי, שהושלכתי לביב שופכין . עצבות איומה, מהולה בזעם, בשנאה ובגועל השתלטה עליי" . כלומר, כשהם נאלצים להתמודד עם סיטואציה דרמטית הקוראת למענֶה מְסַמְנִי ( תשובה מהסדר הסמלי ) , שניהם נפגשים 31 Jacques Lacan, On a Question...  אל הספר