ז. כְרִיסִיפּוֹס

הסטואה 165 ( 180 ) הוא רכש לעצמו שם כה טוב בקרב הדיאלקטיקנים, עד כי מרביתם סברו, שלוּהייתה דיאלקטיקה אצל האלים, הרי שלא הייתה זו אלא הדיאלקטיקה של כריסיפּוס . היות שהִרבה עד מאוד בתחומי עיונו, לא שיפר כהלכה את סגנונו . הוא היה עמלן מאין כמותו, מעל ומעבר לכל אחד אחר, כמתחוור מחיבוריו ; הרי מספרם עולה על שבע מאות וחמישה ( ספרים ) . הוא הגדיל את מספרם משום שלעתים קרובות טיפל באותו עיקרון וכתב את כל שעלה על רוחו, תיקן פעמים רבות והשתמש בשפע של ציטוטי עדויות . כך, פעם באחד מחיבוריו ציטט כמעט במלואה את מדיאה מאת אוריפּידס ; וכשמאן דהוא נטל את הספר בידיו ופלוני שאלו מה הוא מחזיק, השיב לו : "מדיאה מאת כריסיפּוס . " 480 בחיבורו אסופת ( 181 ) אפּולודורוס איש אתונה העיקרים רצה להוכיח, כי חיבוריו של אפיקורוס, אשר נכתבו בכוח תושייתו המקורית ואינם נסמכים על ציטוטים, עולים במספרם על ספריו של כריסיפּוס עשרת מונים . לפיכך הוא אומר כהאי לשנא : "הן לוּנטל מאן דהוא מספריו 480 אין הכוונה כאן לכרונוגרף הנודע בן המאה השנייה לפנה"ס ( השוו, למשל, ספר א, סעיף 37 והערה 88 ) , אלא לפילוסוף אפיקוראי ( 190 בקירוב –...  אל הספר