ה א ח ד ו ת ה ר ו ח נ י ת ש ל ה ע ו ל ם 41 חסר מוצא, שנראה להם אפל ומסוכן ; אך הרחק מעליהם ראו את השמיים הבהירים והטהורים — מראת הנצח של האין-סוף — ובתוכם בער הרצון להגיע אליו . הם נאספו ואמרו איש אל רעהו : הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמיים, ונעשה לנו שֵם לנצח נצחים . והם התאחדו, לָשו חֵמר, צׇ רו לבנים והחלו לבנות מגדל שיגיע אל עולמו של האל, אל כוכביו ואל פני הירח החיוורות . מן השמיים ראה האל את מאמציהם הזעירים, ואולי חייך למראה אותם בני אדם קטני קומה, אשר ממרום השמיים נראו כחרקים זעירים האוספים יחדיו דברים קטנים מהם — עפר מעוצב ואבנים מסותתות . מה שעשו בני האדם שם למטה, כיסופם המבולבל לנצח מניע אותם, נראה לו תחילה משחק תמים וחף מסכנה . אך עד מהרה ראה כי יסודות המגדל הולכים וגבהים, משום שבני האדם היו מאוחדים ושררה ביניהם הסכמה . הם לא חדלו ממלאכתם וסייעו זה לזה בהרמוניה שלמה, והאל אמר לעצמו : "הם לא ינטשו את המגדל שלהם עד שישלימו את בנייתו . " לראשונה הכיר האל בגדולתה של הרוח אשר חנן בה את האדם . הוא נוכח לדעת שלא מדובר עוד ברוחו שלו — זו שנחה לאחר שבעת ימי הבריאה — אלא ברוח אחרת, מס...
אל הספר