אחרית דבר: מה באמת למדנו בחמישים שנות טרור תעופתי?

180 | תעופה תחת איום המכר הוקשחו והוגנו, שדות התעופה, כמרחבים פתוחים, הומי אדם ומוגנים באופן חלקי בלבד, הפכו לזירה המרכזית . כך נוצר מעבר הדרגתי אך עקבי מזירת האוויר אל הזירה הקרקעית . הצלחה ביטחונית והמחיר הנלווה לה יש להודות ביושר כי מערכי אבטחת התעופה, ובפרט אלו שנבנו בישראל ובהמשך גם בארצות הברית, הצליחו במידה רבה במשימתם המרכזית . בעשורים האחרונים חלה ירידה מובהקת בכמה חטיפות המטוסים וביכולת של ארגוני טרור לבצע פיגועים ישירים נגד כלי טיס באוויר . מדובר בהישג משמעותי, שהושג באמצעות שילוב של רגולציה בין-לאומית, טכנולוגיות מתקדמות, שיתופי פעולה מודיעיניים ותפיסות הגנה רב-שכבתיות . עם זאת, ככל שצומצמה היכולת לפגוע במטוסים עצמם, גברה המוטיבציה לפגוע במרחבים הסובבים אותם . שדות תעופה, מטבעם, אינם יכולים להפוך למבצרים סגורים . הם נדרשים להישאר נגישים, פתוחים לציבור, יעילים תפעולית ומותאמים לחוויית נוסע . המתח המובנה בין ביטחון לנגישות הפך אותם ליעדים אטרקטיביים במיוחד עבור ארגוני טרור . האדם מול הטכנולוגיה : ליבת המחלוקת בלב הוויכוח על אבטחת התעופה ניצבת שאלה אחת עקרונית : מהו מוקד האיום...  אל הספר
ספרי ניב