יהודי סין – היסטוריה של קהילה ועתידה | 155 לפני כניסתם לבית הכנסת היו המתפללים חולצים את נעליהם ונכנסים יחפים . הם לא התעטפו בטליתות ובמשך התפילה היו נוהגים להשתחוות . לראשם חבשו הגברים כיפה כחולה כאמור, 133 מה שהבדיל אותם מן המוסלמים, ונקראו לאָן מַאו חוּאֶֶי חוּאֶֶי . חגי הסתיו נשמרו בקאיפנג בקפידה רבה, כפי שמצווה המקרא . בחגי האביב והסתיו, עונות שבהן חגגו את זכר האבות הקדמונים באולם המוקדש לטקס הזה, היו מביאים מנחות אכילות, כפי שעשו הסינים ( אורז, ריבות של פירות ) ומפזרים קטורת ובשמים 134 החוגגים לא שכחו אף פרט של חג פסח, שמזכיר את אחרים . יציאת מצרים, ובימים אלה היו אוכלים בשר טלה ומצות . הם שמרו את חג השבועות, שבו "משה הפיץ את החוק שאברהם, בנבואתו, קיבל על עצמו כשעזב את ארץ אבותיו" ; כפי שניתן לראות, וכפי שנראה עוד הלאה, בחלק המוקדש לאסטלות, היהודים הסינים היו ללא ספק נטולי השכלה אך גם תמימי דעים . המדרשים 135 הם שמרו שבת בקפדנות רבה,שהביאו היו מאוד מרגשים . לא עבדו, ואפשר לומר שבכך הרגילו את התושבים הסינים מסביבם להפסיק גם הם את עבודתם פעם בשבוע . דבר זה מוביל למסקנה שהיהודים היו...
אל הספר