150 | אייל סגל ישנים שמחשיכים את העולם במשקפיים חדשים שמאפשרים לראות אור . הזהות של האדם אינה נוצרת בבת-אחת . היא מתגבשת צעד אחר צעד, מתוך חוויות הילדות, מערכות היחסים הראשוניות והמסרים שהילד מקבל מהוריו ומאנשים הקרובים אליו . בשנים הראשונות, במיוחד בין גילאי 2 ל- ,7 הילד אינו מבקר את מה שנאמר לו . הוא חי בתלות מוחלטת – פיזית ורגשית – בדמויות המטפלות בו . לכן כל מילה, כל מבט וכל תגובה נחרטים בליבו כאמת . הורים ודמויות משמעותיות משמשים עבורו כשמש יחידה בשמיים . אם היא זורחת – העולם כולו מואר . אם היא מחשיכה – הילד לא מפקפק בשמש עצמה, אלא מפנה את האצבע פנימה ואומר לעצמו : "אני הבעיה . " זהו מנגנון הגנה קיומי – קל יותר להאמין שאני לא מספיק טוב, מאשר לחשוב שהעולם כולו מסוכן או לא צפוי . שנות ההטבעה בגילים שנתיים עד שבע, הילד נמצא בתקופה קריטית הנקראת לעיתים שנות ההטבעה . זהו חלון זמן שבו התודעה עדיין לא מחזיקה בכלים של ביקורת, ניתוח או היגיון בוגר . המוח פועל בעיקר דרך גלי תטא – מצב דמוי חלום, שבו כל חוויה חודרת ישירות אל התודעה מבלי לעבור דרך פילטר של שיפוט . במילים אחרות : מה שנאמר לילד ...
אל הספר