מחשבות על הדמוקרטיה בצרפת 211 על הרכּב הזה חשבתי אחר כך לעיתים תכופות יותר מאשר על אדונו דאז . כאשר נפלה ממשלה ראיתיו לפניי כתמונה של גדולה עלי אדמות : איתן וחביב . הוא תמיד עונד על כובעו את הציץ בעל שלושת הצבעים . אבל אדוניו היכן הם ? הם יורדים ונעלמים . אני מודה כי רק אז הם מתחילים לעניין אותי . כאשר מתרחש דבר מה בהיכל בורבון, ובייחוד כאשר אין מתרחש דבר, מבטי תר אחריהם . התנהגותם מספקת לי את הידיעה שאני צריך . האופן שבו הם מוותרים, שבו הם נופלים, כיצד מהבהב פתאום שביב תקווה חדש ודועך עד מהרה — כל זה הוא מחזיונות החיים המעניינים ביותר, כבר אמרתי פעם : אלה שירדו מגדולתם תמיד נמצאים, בדומה לשחקנים זקנים, שעודם הולכים סחור-סחור לתיאטרון האבוד, או בדומה לקלפנים שהתרוששו וצופים במשחק הקלפים בהתלהבות, אף כי כבר אינם יכולים להשתתף משום שאין אגורה בכיסם . רק מי שמכיר את המתרחש בהיכל בורבון יכול להבין את הידיעה שנדפסה לא מזמן בעיתון אחד : "מאורע בלתי נעים הפריע אתמול לרגע את ישיבת בית הנבחרים . ציר לשעבר ישב בתא השמור לחברי הבית לשעבר . הוא נהג שלא להיעדר משום ישיבה מאז שחדל להיות חבר . אתמול ...
אל הספר