מחשבות על הדמוקרטיה בצרפת 203 נאומיו ; אבל רק בחורף, אז מרגיש אני פחות שהוא חוזר על עצמו . גם ראש הממשלה ריבּוֹ כבר סיים בוודאי את הצהרותיו . היום לא יכולתי לספור כמובן כמה פעמים הוציא הוא מפיו את המילים "תקיפות, פתיחות, כנות", כשראשו מוטל לאחור בגאווה ; אבל הסטטיסטיקה שלי מנאומיו הקודמים כבר עשירה למדי . מסתכל אני בשעון . השעה שש . לפי חשבוני נטל עתה מר גובלה את רשות הדיבור "לסדר היום", "כדי להסביר את הצבעתו" . אף הוא חייב להביע שוב אותם הדברים, שכן אין הוא יכול אחרת . וזה עוד יותר קשה מלהקשיב לפוליטיקאים המקצועיים . הם חייבים להגיד אותו הדבר תמיד, אותו הדבר, אותו הדבר . אחרת נחשבים הם "לא עקביים", אם לא גרוע מזה . העקביות היא כבר בפוליטיקה מושג מתוקן בדומה ל"נאמנות ואמון" שבמשפט המסחרי ; ושניהם הפכו מעין שטרות ללא כיסוי . לא אחת עלה בדעתי, שחייב להימצא מוצא בין החזרות המעיקות לבין הסתירה העצמית המסוכנת . נדמה לי שרצוי היה להנהיג תקופת התקבעות להשקפותיהם של הפוליטיקאים המקצועיים — תקופה קצרה מאוד, שלא תסכל את העניין ; נניח שלוש שנים . במשך הזמן הזה, רשאי הוא לחזור על דבריו ללא הרף ; ל...
אל הספר