168 אדון בית הנבחרים ממנו האדונים הזקנים את ההזדמנות, או שהכיוון שהובילו לא היה לטעמו ? עובדה היא שהוא לא נתפרסם אז . אני מתאר לי את ז'ורס של הימים ההם כציר צעיר, בעל הכרה עצמית, חדור שאיפות עצומות . ודאי שאפשרו לו לדבר רק בשאלות של מה בכך, הלעיזו עליו חיש מהר שהוא ממאריכי הדיבור, ואך על ידי הופעתו על הבמה גירש את חבריו מן האולם . תמיד כאשר פתח בהערות, הסתכל ודאי במבט כעוס אל הנמלטים על נפשם מימין ומשמאל . אולם מן הקו שלו לא סר, והוא נאם בכל זאת את נאומו הארוך בהחלטיות נואשת, והרים עוד יותר את קולו כדי להחריש את השיחות הפרטיות הקטנות, והמשיך עד המילה האחרונה בתוך האולם השומם . כאשר ירד מן הבימה לחיוכם הנלעג של המעטים שנשארו באולם, והאספה הקטנה כאילו נאנחה לרווחה, רטן בינו לבין עצמו : "אהה, אתם אינכם רוצים לשמוע אותי, אתם אינכם רוצים לשמוע — סופכם שתשמעוני ! . . . " בבחירות שבאו אחר כך נכשל . שוב נאלץ להרצות פילוסופיה בטולוז, אולי יותר ממה שהייתה בו . כי הוא נמשך, נסחב, אל בית הנבחרים שאבד לו . דומה היה לאותו מחבר מחזות גדול, שבראשיתו הוא הולך מדחי אל דחי, משום שהוא סבור לתומו שעליו לפע...
אל הספר