120 בית המרקחת של רובי אי התכופים . על ספסל השרים מעכל מר דופויי ללא נחת, שכן הוא לבדו מקשיב לדברי מר גאד . . . וישיבה זו, שכך תחילתה, נעשית פתאום גדולה ומלוהטת ונמשכת עד אחרי חצות הלילה . הבית נתמלא צירים . התגרה הקלה נהפכה למערכה כבדה, והיא נקראת על שם בית המרקחת של רובאי . "מועצת העיר רובאי", מתחיל מר גאד ומספר למר דופויי, שמקשיב לו בפנים קודרות וכבר יודע זאת — כי מועצת העיר רובאי ביקשה לפתוח בית מרקחת . המטרה הייתה למכור שם את התרופות במחיר הייצור . הממשלה אסרה את פתיחתו של בית המרקחת העירוני . משום מה ? משום שמועצת העיר רובאי היא סוציאליסטית, ומר דופויי בתור שר בעל השפעה רבה רוצה לרדת לחייה . לשמע תלונה זו מחייך מר דופויי קצת יותר בנחת, והאחרים משוחחים ביניהם על מאורעות היום, ויושב הראש מכה בחֵמה רבה בסכין הנייר אשר בידו על קצה השולחן המצופה בפליז . אז מחליט מר גאד להפיח מעט חיים באספה . והוא קורא בקול צרוד : "העיריות שלנו עדיין חיות בתקופת העבדות . עדיין יש לנו הקיסרים והמלכים שלנו ; כמעט הייתי אומר : עוד יש לנו הצארים שלנו ! " אחדים שומעים את דבריו וממלמלים, ומוסרים במלמול את הד...
אל הספר