מחשבות על הדמוקרטיה בצרפת 103 הוצג . הציבור היה נלהב ממנו : אלה משום שזכו להיות בין המוזמנים לראותו, 2 ואלה משום שלא יכלו לראותו . כך הביא האיסור למחבר, האדון מוריס בּארֶס הצלחה גדולה, שאינה פחותה מכל מה שעשה עד כה . תמיד יש לו מזל, אך הוא גם הנפח של מזלו, מרכיב ומלטש אותו בחריצות — אם אינו עומד באותה שעה ממש להפיח בו רוח על ידי המפוח . אולי היה המחזה נאסר אף אם לא היו העיתונים הקרובים למחבר מודיעים מראש שכוונתו של בארס היא לשחוט על הבימה את צירי העם המושחתים . האם נגזים אם נאמר שהוא עצמו התקין לו את מות הקדושים בערב הזה ? על כל פנים, השערה כזו תמצא חן בעיניו, בייחוד אם כוזבת היא . שכן מוריס בארס היה רוצה שיגלו גם באומנות חייו כל מיני כוונות נסתרות ומוצלחות . הוא אוהב לא רק את התהילה, אלא גם להתלוצץ על התהילה, ולאחר שעמל בזיעת אפו לזכות במחיאות כפיים, הוא לועג למוחאי הכפיים . הוא איש האירוניה, במעשיו כבדבריו . אלא שבעוד האירוניה בכתב עדינה וקצרה ונסתרת עד כדי היעלמות, הינה האירוניה שבחייו גלויה לכול . תמיד רואים אותו בחברה מוזרה עד מאוד, והוא מעמיד שם פנים רציניים עד מאוד . ודאי שיש לו...
אל הספר