מחשבות על הדמוקרטיה בצרפת 79 אבל חיי היום-יום גוברים על המונומנטליות . אריות ברונזה ואלילות נשכחים עוד קודם שהעלו חלודה אצילית . מי עוד מביט באלת החירות בשעה שהוא חוצה את כיכר הרפובליקה ? לכל היותר ילדים, זרים ופייטנים . משהו יוצא מן הכלל חייב לקרות כדי שהבריות ישגיחו בהוד משעמם זה . וזה קרה עתה . מלחמת הבחירות משתוללת בפינות הרחובות, כלומר מלחמת הנייר של כרוזי הבחירות . סיר הדבק והמברשת הם הנשק, ומי שמקבל מהמדפיס בהקפה יותר חומרים ליותר זמן, הוא המנצח . בכל הצבעים של הקשת ושל המפלגות מתנוצצים הקירות של בנייני הציבור . רק על קירות אלה מותר להדביק . אבל פירוש חופשי לחוק מרשה שישתמשו גם בריצוף הכביש, באבני פינה, בעמודי פנסים ובמעקות הגשרים לצורך תעמולת הבחירות . מבול הניירות עולה וגואה, מגיע עד לאנדרטאות ומציף אותן לבסוף . תחילה מכסים את המדרגות, אחר כך המדביקים מתחרים זה בזה ומעפילים לעילא ולעילא איש על רעהו, איש מעל רעהו : קטגוריה וסנגוריה, מחאות, אזהרות, חשדות, עלבונות, שהולכים ונעשים גסים יותר ככל שיום הבחירות קרב ובא . היום אפשר לקרוא על מסדי האנדרטאות המבריקים בשלל צבעים, רק מילים ...
אל הספר