10 הגשר של נוויל

מחשבות על הדמוקרטיה בצרפת 53 מפיו של האדון בעל הכרכרה שלי לא עלה בידי להוציא הרבה על המצב במחוז הבחירה שלו . על שאלותיי בנוגע לאהדה לציר המתמודד מחדש וליריבו מקרב "המתגייסים", ענה בדברי השתמטות והעלה חיוך מהוסס על פניו השמנות והשזופות . דומני שהשתמט פחות מתוך פחד מפני המועמדים, שעתה תלויים בו במקצת, ויותר מחשש שמא לא ימצא חן בעיניי . היו לו הנימוקים המצלצלים ביותר להחזיקני במצב רוח טוב, וכיוון שלא הבין בדיוק מה אני מבקש כאן, שתק מתוך זהירות . הוא קרא לפניי רק את שמותיהם של הכפרים הללו, שבהם עברנו בשקשוק גלגלים . . . כולם נראו כמתים בעיצומו של יום . אף לא ילד אחד ברחוב, אף לא כלב נובח . יש משהו מדכא בשקט הזה . האם העיר העצומה, שנעלמה זה עתה מתחת לאופק, ספגה לתוכה את כל החיים ? אף על פי כן אין הכפרים המתים הללו עניים . גזע חזק של חקלאים יושב בהם . אבל כל כמה שאני מרחיק להביט על פני השדות לשני צידי הדרך, אין לראות איש . המבט תועה על פני נוף ריקני, אל מעבר לאלומות מצהיבות, ואובד באינסוף . הפועלים מסובים עתה בוודאי בכל מקום לסעודת הצוהריים, מאחורי החלונות המוגפים של הבתים הקטנים בני קומה אח...  אל הספר