מחשבות על הדמוקרטיה בצרפת 25 2 אף הנואם הזה הבורגנים העדינים, הנאורים, הליברלים — הבלתי פופולריים . הביע הערצה לכישרונות הנאום המזהירים של הרוזן אלבר דה-מאן . אחר כך בא נואם אחר והביע הערצה וכו' . כשדיבר מזכיר שר המושבות, הביע הערצה וכו' . בקיצור, לא קם באותו אחר הצוהריים נואם נוסף אשר לא יביע הערצה 3 אויביו וכדומה . אט-אט נעשה העניין מגוחך . אך כאשר קמו הרדיקלים, המושבעים של הרוזן אלבר דה-מאן, והתחילו גם הם לשבח אותו באותה התלהבות שבה הם מגיבים על כל שאלה, מכיוון שהוא טען יפה כל-כך לעמדה המתנגדת לזו שלהם בפוליטיקה של המושבות, אז צחקו בכל הבית מתוך עונג . באותה שעה ישב לו בשקט אלבר דה-מאן על הספסל הראשון שלו באגף הימין הקיצוני והגיב לכל השבח הזה שהטיחו בו, בהעמדת פנים של לעג כה מנומס, שפייס בזה את הכול למרות הצלחתו . וכאשר יריביו זרקו עליו זרי פרחים, שפשף בשתי אצבעותיו את חוטמו כדי שיוכל לצחוק מאחורי כף ידו . מה היה טיב הנאום הזה והצלחתו, אשר השלים עימה בעדינות כה רבה ? לא היה זה הישג יוצא מן הכלל, לא היה זה רעיון חדש . לכל היותר הייתה זו נקודת מבט חדשה לגבי הנואם, כפי שהוכיח אחר כך בל...
אל הספר