פרק אחד־עשר: המדע

מסה על האדם 225 את נקודות המשען, את הקטבים הבלתי משתנים . בלשון היוונית נגזר המונח episteme משורש שהוראתו קביעות ויציבות . התהליך המדעי מביאנו לידי שיווי משקל יציב, לידי ייצוב וגיבוש של עולם תחושותינו ומחשבותינו . לעומת זאת, אין המדע בודד בביצוע משימה זו . באפיסטמולוגיה המודרנית שלנו, באסכולה האמפיריסטית והרציונליסטית כאחד, מוצאים אנו תכופות את התפיסה שהנתונים הראשונים של הניסיון האנושי מצויים במצב של תוהו ובוהו מוחלט . דומה שאפילו קאנט יוצא מהנחה זו בפרקים הראשונים של "ביקורת התבונה הטהורה" . הניסיון, אומר הוא, הוא ללא ספק התוצר הראשון של שכלנו . אך אין הוא עובדה פשוטה ; מורכב הוא משני גורמים מנוגדים, מחומר ומצורה . הגורם החומרי ניתן לנו בתפיסות חושינו ; הגורם הצורני מיוצג על ידי מושגינו המדעיים . מושגים אלה, מושגי השכל הטהור, מעניקים לתופעות את אחדותן הסינתטית . מה שמכונה בפינו אחדות המושא, אינו אלא האחדות הפורמלית של התודעה בסינתזה הממזגת את ריבוי מוצגינו . נוכל לומר שנכיר את המושא אך ורק לאחר שניצור את האחדות הסינתטית בריבוי 2 לכן, כל בעיית האובייקטיביות של ההכרה האנושית קשורה שבהס...  אל הספר