פרק שמיני: הלשון

מסה על האדם 119 מושגים מופשטים, אלא בדרך המטפורה . ולא נגזים אם נאמר, שכל אוצר המילים של הדת העתיקה מורכב ממטפורות . כאן מקור לא אכזב לאי הבנות, אשר רבות מהן קנו להן שביתה בדת ובמיתולוגיה של העולם העתיק . 1 אך ראייה זו של אחת מפעילויות היסוד של האדם כמין מפלצת, כסוג של מחלת רוח, לא תוכל להיחשב בעינינו כהסבר נאות לפעילות זו . אין אנו זקוקים לתורות מוזרות ודחוקות כאלה כדי להיווכח שלגבי התפיסה הפרימיטיבית, המיתוס והלשון הם למעשה תאומים . שניהם מבוססים על ניסיון כללי מאוד וקדום מאוד של האנושות, ניסיון שהוא לפי טבעו חברתי יותר מאשר פיזי . זמן רב לפני שהילד לומד לדבר הוא מגלה דרכים פשוטות יותר של משא ומתן עם זולתו . אותן הקריאות של אי נוֹחוּת, כאב, רעב, פחד או רעדה, המצויות בעולם האורגני כולו, מתחילות ללבוש צורה חדשה . אין הן עוד תגובות אינסטינקטיביות פשוטות, שכן שימושן נעשה מודע ומכוּון יותר . כאשר הילד עזוב לנפשו, הוא דורש את נוכחות אימו בעזרת קולות הברתיים, ומתברר לו שדרישותיו באו על סיפוקן . האדם הפרימיטיבי מעתיק ניסיון זה, שהוא ניסיונו החברתי האלמנטרי הראשון, אל הטבע בכללו . לדידו, הטבע...  אל הספר