האומה והטבע

בין נתיבות 133 לתנועה דון-קישוטית . היא ניתקת משורשה הריאלי . הרעיון הלאומי נהפך לרעוּת רוח, כמו שנראה להלן . גורדון מתנגד ניגוד קיצוני ומוחלט גם לברדיצ'בסקי, רבו של ברנר . הוא משבח את אחד-העם שהגן "בכל תוקף על שלמותו של המומנט הלאומי בנפש היהודי" והטעים את "האמונה ברוח ישראל, בערכה הגדול של היהדות, בעברנו 2 ובאמת קיצוני הוא אד"ג בהערכת הגדול" ( ג, 14 ; ד, 310 – 315 ; ה, 8 – 9 ) המומנט הלאומי מאחד-העם . אחד-העם שואף ליהדות חדשה שנתחדשה על בסיס התרבות האירופית . ואילו אד"ג דוחה את כל תקופת ההשכלה כתקופה של התנכרות והתבטלות בפני אירופה . הוא דוחה את כל האידיאל המשכילי של נטיעת תרבות אירופה בישראל . זיווג תרבות בתרבות הוא לדידו מעשה כלאיים ועיקור רוחני . הוא מרחיק ללכת בבחינה זו אף מליליינבלום . הוא דוחה את אירופה כולה . אד"ג הוא בעצם "יהודי מהדור הישן" על פי חינוכו ועל פי שורש נשמתו 3 בכל ישותו ובכל נפשו ( ה, 88 ) . ולא עוד אלא שהוא אף יהודי "כסלוני", ומאודו ( ה, 58 ) . הוא מרגיש קרוב יותר אל הספרות העתיקה מאשר אל החדשה ( ה, 89 ) . הוא אוהב את דת ישראל עד "עומק נשמתו", וחביבה עליו הספרות...  אל הספר