ב- 1950 התקבל גולדשטיין לעבודה באגף הכלכלי של משרד החוץ ועברת את שמו לזאב אבני . ב- 1952 יצא עם רעייתו השנייה מיכל לשליחות דיפלומטית ראשונה בבריסל שבבלגיה . שם הוא חידש את הקשר עם מפעיליו הסובייטים והחל להעביר מידע רגיש – נתונים על רכישות נשק, צפנים סודיים ומידע על סוכנים גרמנים שפעלו עבור ישראל במצרים . פעילותו המודיעינית המשיכה גם לאחר שהועבר ב- 1954 לבלגרד בירת יוגוסלביה . סופו של המרגל הגיע ב- ,1956 כשראש המוסד איסר הראל – שחשד בו על אף שלא היו בידו ראיות חותכות – האשים אותו במהלך פגישתם בארץ בבגידה, וטען כי הוא סוכן סובייטי . אבני הודה ונאסר, ולאחר שהתוודע בחקירתו לנאומו הסודי של ניקיטה חרושצ׳וב, שבו נחשפו זוועות המשטר הסטליניסטי, השקפתו האידאולוגית קרסה והוא נשבר ופירט את מעשיו . הוא הורשע ונידון ל- 14 שנות מאסר, אך ב- 1965 קיבל חנינה מהנשיא ושוחרר . בתקופת מאסרו למד אבני פסיכולוגיה קלינית בהתכתבות, ולאחר שחרורו פתח קליניקה פרטית . את דרכו החדשה ואת התקרבותו לעם היהודי ולחברה הישראלית ביטא בפעילותו המקצועית, כאשר שירת כקצין בריאות הנפש במלחמת יום הכיפורים וטיפל בחיילים הלומי קרב ...
אל הספר