היו שתמהו ואף מחו על מנהג הקריאה הזה של הנביאים ומקצת הכתובים . וכך כתב במאה השש עשרה הרב מרדכי יפה ( 1530 - 1612 ) בספרו "לבוש החור" על שולחן ערוך, אורח חיים, 2 סימן רפד : תמהתי כל ימי שלא ראיתי נוהגים באחד מן המקומות שנוהגין לכתוב ההפטרות כדין ספר כמו שכותבין המגיל' [ ה ] שקוראין בציבור כי היה נ"ל שאין יוצאין בצבור כלל בקריאת ההפטרות שקורין בחומשין הנדפסין כיון שאין נכתבין בכל הלכות הס"ת או במגילה וצ"ע . דברים דומים כותב בתחילת המאה השבע עשרה ר' יעקב בן אברהם הלוי הורוביץ, אחיו של 3 השל"ה, בהגהותיו לספרו של אביו : תמיהא לן טובא [ = תמוה לנו מאוד ] על אותן הקהילות הקדושות שמפטיר קורא ההפטרה בצבור מתוך החומשין . הלא דברים שבכתב אסור לאומרן על פה, וגם הברכות שמברכין עליה יש מקום עיון קצת . . . ואם כן מהראוי והמחוייב שיהא ספרא דאפטרתא נכתב כתיקון מגילה ועשוי בגלילה . בווילנה של המאה השמונה עשרה הגיעו הדברים לידי מעשה . בקונטרס מיוחד בשם 'ברכת 4 יוסף' שפרסם רבי שלמה מדובנא ( רש"ד ) הוא כותב : ועל זה ידוה כל לב וידמע כל עין אשר עזבנו כל אלה זה כמה מאות שנים . . . לכן היה ראוי לנו להחזיר הע...
אל הספר