חיים גורי ז"ל סיפר פעם שביקר בתיכון יוקרתי במרכז, וקרא בפני התלמידים את השיר של רחל המשוררת 'מנגד' : קַשּׁוּב הַלֵּב הָאֹזֶן קַשֶּׁבֶת : הֲבָא ? הֲיָבוֹא ? בְּכָל צִפִּיָּה יֵשׁ עֶצֶב נְבוֹ . . . אִישׁ וּנְבוֹ לוֹ עַל אֶרֶץ רַבָּה . השורה שבה מסתיים השיר חקוקה על קברה של רחל בכינרת . גורי אמר עליה שהיא הייתה צריכה לזכות בפרס נובל על שורה זו . כאשר קרא בפני התלמידים את השיר, כך סיפר, "חשתי שהם אינם איתי" . 'מנגד' ו'נבו' לא אמרו לתלמידים דבר . הביטויים המצמיתים הללו בעיני כל מי שקרא את נאומו האחרון של משה רבנו בפרשת האזינו, לא דיברו אליהם . הם לא הבינו את השיר . גורי קרא לזה 'הנתק האסוציאטיבי' . וכשהוא ראה שאין מבינים אותו הוא הכניס את הספר לתיק, ואמר לתלמידים כי כאן בבית הספר הזה, ביום הזה, בשעה הזאת מתה השירה העברית, וקרע קריעה . באותן שנים שבהם העמיק המשבר והנתק של החברה הישראלית מהתנ"ך סלל הרב יואל בן- נון עם חבריו את המהפכה הגדולה בעולם לומדי התנ"ך בהכניסם את ספר הספרים לבית המדרש, לא כפרפראות לתורה אלא כתוכן ליבה שממנו צומחת התורה כולה . עד לאותה מהפכה היה לימוד התנ"ך ( אם בכלל נלמ...
אל הספר