המשמעות התיאולוגית של לימוד התנ"ך במשנת הרב יואל בן־נון

3 הקורא בתנ"ך מתבקש שהתנ"ך ילמד אותנו את התנ"ך, ובלשונו : "התנ"ך מפרש את עצמו" . להקשיב לנאמר בו ולמצוא בו משמעויות רלוונטיות לימינו . במאמר זה אנו מבקשים להעניק תשומת לב למשמעות התיאולוגית המהפכנית של הרב יואל בן- נון, לא רק כמי ששינה את לימודי התנ"ך בחינוך הדתי, אלא כמי שמעצב משנה תיאולוגית ציונית- גאולית, שיוצאת מן התנ"ך וחוזרת אל התנ"ך . לשון אחר, אנו מבקשים למקם מחדש את עיסוקו של הרב יואל בן- נון במקרא, בתוך הקשר תיאולוגי רחב, שעניינו פרשנות גאולית כלפי הציונות, ותפיסה אלטרנטיבית של מושג הנבואה . הרב יואל בן- נון מייצר עמדה מורכבת כפולת פנים ביחס לעיון במקרא . מחד גיסא הקריאה שלו כוללת חזרה בזמן - אל ההיסטוריה המקראית, אל נסיבות ותנאי החיים של חברה חקלאית, המעניקה משמעות דתית לחייה . מאידך גיסא, הקריאה שלו מאפשרת פרשנות אקטואלית לא רק של הנבואות המקראיות, אלא גם של החוק המקראי ( ובהמשך להלכה הרבנית מתקופת חז"ל ) ושל לוח השנה המקראי ( בשונה ובנוסף ללוח השנה היהודי שלאחר החורבן ) . המבט כפול הפנים הזה, מאפשר לרב יואל, להציע קריאה להתחדשות יהודית, ובכך לתת פרשנות חדשה למילים "חדש ימי...  אל הספר
המכללה האקדמית הרצוג - רשות המחקר