"הציבור מוזמן לקידוש לאחר התפילה" – הקידוש כמחולל וכמשקף את "קהילת בית הכנסת"

126 מיכל שאול שמברכים בה את החודש העברי המתחדש ( "שבת מברכים" ) . ציון אירוע פרטי כמו לידה, בר מצווה או חתונה במסיבת קידוש בבית הכנסת הוא כיום עניין שבשגרה, אך נראה שאין הוא מובן מאליו : מן הכלל התלמודי "אין קידוש אלא במקום סעודה" משתמע לכאורה שאת הקידוש יש לערוך בבית הפרטי ולא בבית הכנסת . נוסף על כך, לא ברור כיצד ומדוע נוצר קשר בין החובה ההלכתית לקדש את השבת על היין, עם הרצון לחגוג אירוע פרטי . זאת ועוד, על פי הלכות בית הכנסת יש לשמור על קדושתו ולהימנע בו 2 היאך, אם כן, ומתי, הפך טקס הקידושמהנאה, משתיית יין, מאכילה ומשיחות חולין . הקהילתי, שעניינו הנאה, שתיית יין, אכילה ושיחת חולין למרכזי כל כך בפעילות בית הכנסת ? כיצד הפך הקידוש בבית הכנסת לנפוץ כל כך אף שאין חובה הלכתית לקיים קידוש קהילתי, ומעיקרו הוא וולונטרי וספונטני ? ובכלל, האם בית הכנסת משמש כמרחב פיזי נוח לעריכת אירוע או שלעצם קיום האירוע במרחב שלו יש משמעות ? אף על פי שקהילות בתי הכנסת מוגדרות כקהילות דת, וכל בית כנסת הוא בית תפילה ומקום כינוס קהילתי, נראה שבכל זאת ניתן למקם כל אחת מהן על ציר הנע בין שני סוגים של בתי כנסת : ...  אל הספר